החלטה בתיק ת"פ 12804-01-12

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו העבירות הבאות:

1.      באישום הראשון- עבירות של שהיה בלתי חוקית בישראל, גניבת רכב, מעשי פזיזות ורשלנות ברכב, הכשלת שוטר, חבלה במזיד ברכב, החזקת כלי פריצה, נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, הכל בגין אירוע מיום 3.1.12 במסגרתו נטען כי הנאשם, אשר נכנס לישראל שלא כחוק, גנב רכב באשדוד ונהג בו, תוך שהוא נמלט משוטרים שניהלו אחריו מרדף, ובסופו של דבר נעצר לאחר שהתנגש בניידת.

2.      באישום השני- עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל, בכך שביום 23.10.11 נכנס לישראל שלא כחוק ושהה בעיר ירושלים.

ביום 21.2.12 טען ב"כ הנאשם, כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון באישום השני, שכן לטענתו אישום זה צורף לאישום הראשון שלא כדין, ובניגוד להוראות סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- חסד"פ).

לטענת הסנגור, אין בין שני המקרים חוט מקשר ההופך אותם לפרשה אחת, שכן מדובר בשני מקרים שונים בהם נתפס הנאשם כשהוא שוהה בישראל, במועדים שונים ובמקומות שונים בארץ.

עוד טען לגבי האישום השני, כי התיק נסגר בשעתו מחוסר עניין לציבור, ולא היתה כל הצדקה לפתוח אותו מחדש ולצרפו במסגרת התיק שבפניי.

ב"כ המאשימה טען, כי הצירוף בוצע בהתאם לחוק, שכן הנאשם נכנס לישראל פעמיים בהפרש של מספר חודשים, וכי אין כל טעם בהפרדת הדיונים בפני שני בתי משפט שונים.

כמו כן טען, כי התביעה פעלה במסגרת סמכותה לפתוח מחדש תיק שנסגר מחוסר עניין לציבור.

אין חולק כי על פי סעיף 6 לחסד"פ, מצוי האישום השני בסמכותו המקומית של בית משפט השלום בירושלים.

יחד עם זאת, המאשימה טוענת כי לאור צירוף האישום השני לראשון, קמה סמכותו של בית משפט זה לדון גם בו, בהתאם להוראות סעיף 7 לחסד"פ, שלשונו:

"צורפו אישומים בכמה עבירות או הואשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, מוסמך לדון בענין כל בית משפט אשר לו השיפוט, לפי סעיף 6, באחת העבירות או על אחד הנאשמים.

על מנת לבחון האם היתה המאשימה רשאית לצרף את שני האישומים לכתב אישום אחד, יש לבחון את הוראות סעיף 86 לחסד"פ, הקובע כדלקמן:

"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת ; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע".

אם כך, סעיף 86 לחסד"פ עוסק בשלוש סיטואציות חלופיות, בהן רשאית התביעה לצרף מספר אישומים לכתב אישום אחד:

1. אם הם מבוססים על אותן עובדות, היינו, אם המדובר בגזרות שונות של פרשה אחת.
2. אם הם מבוססים על עובדות דומות.
3. אם מדובר בסדרת מעשים נפרדים, אשר קיים ביניהם חוט מקשר, ההופך אותם לפרשה כוללת אחת.

כבוד השופט קדמי, בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום א', בעמ' 938, ציין בנוגע לקריטריונים לצירוף אישומים:

"בפועל נוהגים בעניין זה בגמישות רבה, ומצרפים אישומים בפרשיות שונות בכתב אישום אחד (אם על מנת להציג "פרשה" במלואה, ואם מטעמי יעילות ונוחות), כל עוד אין הנאשם מתנגד לכך (מטעמים של פגיעה בהגנתו: אם בשל הקשיים הכרוכים בעצם הצורך להתגונן בעת ובעונה אחת כנגד שורה של אישומים; ואם מטעמים הקשורים ברצון שלא לחשוף בפני בית המשפט אישומים נוספים, המשחירים את פניו של הנאשם)".